בלוג

שיעור בהשתפרות מקצועית: רשמים מסדנת AIW

מאת: אסף שטיין

ד"ר ברוס קינג וד"ר לורה לאנג הגיעו ביום ראשון (14 לאוקטובר 2018) למכון מופ"ת, והעבירו במהלך השבוע מספר סדנאות לחברי מהלך השקפה – מורים מובילים ושותפים למהלך, במטרה להציג את מסגרת ההוראה שהם מפתחים במכון לעבודת דעת אותנטית (Authentic Intellectual Work – AIW  ) באניברסיטת וויסקונסין, מדיסון מזה כ-20 שנה. מסגרת ההוראה מציעה למורים להיפגש יחד, כדי לחשוב כיצד הם יכולים להשתפר לאור מספר אמות מידה מוגדרות מראש. בפוסט קודם תיארה גל חירות, מנהלת המו"פ של המהלך את היתרונות בשימוש במסגרת הוראה באופן כללי, ואת השיטה של AIW בפרט. בפוסט זה אעלה רשמים מהביקור של מפתחי השיטה בארץ.  

השיטה מזמינה מורים להביא לדיון עם עמיתיהם אחד משלושת הייצוגים הבאים:

  • משימות מורים : ייצוגי בחינה ותרגול שניסחו: שאלות למבחנים, שיעורי בית, ומשימות לעבודות
  • ביצועי תלמידים: ייצוגים של עבודות ותשובות למבחנים של תלמידים
  • ביצועי מורים: ייצוג משיעור בפועל, כגון קטע מצולם משיעור, או מערך שיעור

בכל מפגש מציג מורה אחד, סוג ייצוג אחד שבו הוא מבקש לשפר את רמת השיח. המשתתפים בוחנים כל ייצוג המובא לשולחן הדיון לאור השאלה באיזו מידה הוא מקדם או משקף את אמות המידה הבאות:

  • הבניית ידע אצל התלמידים
  • חקר דיסיפלינרי, בדגש על שימוש בדרכי ביטוי עשירות ומגוונות
  • ערך מחוץ לבית-הספר, בדגש על רלוונטיות לחיי התלמיד

לדרג משימות – אחריות אישית מחברת אותך אל הדיון 

במהלך הסדנה חולקנו לקבוצות וערכנו סימולציה למפגש למידה של קהילת מורים. לאנג הציגה עבודה מסכמת משיעור ספרות, שבו מתבקשים התלמידים להכין כרזת פרסומת לסרט שבו צפו.  ניגשנו לדרג לפי אמות המידה: 'הבניית ידע', 'ביטוי עשיר' ו-'ערך מעבר לבית-הספר'. על אף שקראתי את ההנחיות עוד לפני הסדנה והתנסיתי פעם אחת בדיון דומה, ההרגשה הייתה שאני נדרש למאמץ מחשבתי, לריכוז, ולתשומת לב לפרטים כדי להגיע להחלטה מנומקת. הידיעה שאדרש לכתוב דירוג על לוח לפני כל המשתתפים ולנמק חלק מהציונים, שמרה אותי מעורב ובעל עניין במשימה. במילים אחרות, החיוב לדרג ולהציג משהו מול הקבוצה, לא מאפשר לך לקחת צעד אחורה, להיות פחות מעורב בזמן שהדיון הקבוצתי מתקיים.

לדוגמה: נתבקשנו לדרג על סולם שבין 1 ל-3 את 'הבניית הידע' שהמשימה דורשת מהתלמידים. לשם כך חיפשתי תשובות לשאלות: האם המשימה דורשת אחת מהפעולות הבאות: ארגון, פרשנות, ניתוח, סינתזה או הערכת מידע? ואם כן, באיזה מידה היא נוכחת במשימה. האם באופן ניכר, במידה מסויימת או מועטה? ניכר היה שכל המשתתפים בשולחן שקועים גם הם במשימה. השקט באולם המפגש ובשולחנות הקבוצות האחרות העיד על כך. מה שמעניין הוא שלמרות שהתבחינים כתובים באופן מפורט, וסולם הדירוג האפשרי לא רחב כלל (בין 1ל-4 בסולמות הרחבים ביותר, ומחייב לבחור מספר שלם, ללא שברים), טווח האפשרויות לנמק את הדירוג שבחרת להעניק לייצוג הוא רחב מאד: ישנם מגוון של שיקולים שיכולים לבוא בחשבון – וריבוי האפשרויות, לצד הצורך להגיע לבסוף להחלטה על דירוג מספרי אחד, יצרו אצלי מוטיבציה לצלול לפרטים של המשימה ולהתעמק בהנחיות, כדי להגיע להחלטה 'הנכונה' (במרכאות, מפני שאין נכון/לא נכון באופן מוחלט, אלא העיקר במשימה הוא הנימוקים לדירוג). עם זאת, לצד הרצון להבין ולהעמיק במשימה, לבסוף, ברגע שבו הגעתי להחלטה הסתמכתי על סמך שיקול אחד מוביל, לפיו דירגתי את העבודה.

אני משער שאילו הייתה מוגשת בפני משימה אמיתית שכתב חבר לעבודה, הייתי משקיע אפילו יותר, כדי לנמק את הבחירה בדירוג שנתתי. מצד שני יתכן ולא היה לי נעים לקבוע דירוג נמוך, גם אם מנומק. במילים אחרות, אי אפשר היה להימנע ממחשבה על כך שכדי לקיים דיון אמיתי ומשמעותי המבוסס על מסגרת ההוראה חשוב לא רק להקפיד על שימוש בתבחינים של מסגרת ההוראה, אלא גם ובעיקר שתתקיים תרבות למידה בקהילה המאפשרת להשמיע דברי ביקורת, וכן להציע הצעות לשיפור בפתיחות, הקשבה והשהיית שיפוט .

האתגר – לפתח שיחה מכוונת לשיפור משותף

לאחר שכל משתתף שרטט על לוח הקבוצה את הדירוג שהעניק לכל אמת מידה, סימן המנחה את המקומות בהם יש פער גדול בדירוגים. גיליתי שבעוד שאני סימנתי את הדירוג המירבי (3) עבור 'הבניית ידע', עמיתה מהשולחן סימנה את הדירוג הנמוך ביותר (1) באמת מידה זו. המנחה הזמין אותנו להציג כל אחד את דעתו. הרגשתי שלמרות כל ההנחיות המוקדמות, ולמרות שידעתי היטב שמטרת הדיון היא להגיע להבנה משותפת, וש-"מותר ואפילו רצוי לשנות את הדירוג שרשמת על הלוח, בעקבות הדיון", שניניו – עמיתתי ואני, לא זזנו מהדרוג שרשמנו. פשוט, שני ישראלים עקשנים, שהרגישו שקשה להם לשנות משהו שכתבו מול כל הקבוצה.

קשה לוותר על עמדתך מבלי להרגיש כאילו הבקעת לעצמך גול עצמי. לשמחתי נושא הוויכוחים והקושי להגיע להסכמה טופל בהמשך הסדנה: בדיון שערכנו בפורום הרחב, עם כל משתתפי הסדנה המנחים הדגישו את חשיבות הוויכוח, ודרכים לנהל אותו:  קינג: "אנחנו אוהבים שיש וויכוחים בקבוצה, אם אין הסכמה, אפשר לעבור הלאה ולחזור בפגישות הבאות על נקודת המחלוקת. זה לוקח זמן. מנחה יכול גם להזכיר למשתתפים אחרי כמה פגישות: 'אתם יודעים, לא הגענו להסכמה לגבי מה זה בדיוק 'הבניית ידע', וחשוב שנתכנס להגדרה משותפת של מה זה אומר'."

תרבות ישראלית דוגרית מול תרבות אמריקאית עקיפה

המפגש עם ברוס קינג ולורה לאנג העלה את ההבנה שיש כאן גם מפגש בין תרבויות, או דקויות תרבותיות שונות על אף השייכות של כולנו לכפר גלובלי מערבי. כך לדוגמה במהלך השיחות וההנחיה הקפידו קינג ולאנג לדבר בנועם ובחיוך שהם מכנים "Mid-Western Nice" שהוא חלק מהקודים התרבותיים האמריקאים. זאת בניגוד בולט לדיבור הישראלי הישיר – 'הדוגרי', שמבטא קשת רגשות באופן ישיר. ההבדלים בין תרבות השיח האמריקאית לבין זו הישראלית העלו את השאלה איך יראו דיונים בין מורים ישראלים, והאם ישנם דגשים בפיתוח תרבות השיח בקהילה שהמנחים האמריקאים לא שמו לב אליהם. כך לדוגמה, לאנג ציינה לגבי תרבות המורים שהיא מזהה בארצות הברית: "מורים רבים אצלנו הורגלו לקבל הוראות מלמעלה ולבצע אותן כמעט בלי לחשוב. המסגרת שלנו מבקשת לעשות את זה אחרת. לתמוך בפיתוח מקצועי של מורים תוך שהם מפעילים מחשבה ודיון בין מורים עמיתים". אני רוצה להאמין שבארץ מערכת החינוך מכירה יותר באוטונומיה של מורים, וגם אם לא מכירה באופן רשמי, המורים הישראלים מרשים לעצמם לקחת אוטונומיה וחופש פעולה הרבה יותר מבתרבויות 'מנומסות'. הבדל תרבותי נוסף קשור לשלב הדיון בקבוצה אודות הדירוג, שהוזכרה בפסקה הקודמת. אנחנו כישראלי רגילים לנהל וויכוחים, לרוב וויכוחים פוליטיים בין ימין ושמאל (ואם לא לנהל אותם בעצמנו, אז לפחות לשמוע וויכוחים כאלו יום-יום באמצעי התקשורת). בדיונים מסוג זה לא צפוי שנשנה את דעתנו. שינוי דעה במהלך וויכוח נתפס כחולשה. היות ושינוי דעה במהלך דיון הוא לא מאד מקובל בתרבות השיח הישראלי, נראה שדרושים לשיטה התאמות ודגשים מיוחדים שאולי לא פותחו בהקשר אמריקאי, שיוכלו לסייע בהתמודדות עם קושי זה.

מחשבה מסכמת – שיח מעמיק הוא גם דרך לשנות את פני החברה

על הפערים התרבותיים והלשוניים גישרו קינג ולאנג בהצלחה בזכות הפגנת סבלנות, ומעבר לכך בהפגנת איכפתיות: ניכר היה כי הם מודאגים מסוגיות המטרידות גם אותנו כאן בארץ: הם מוטרדים ממצב ההוראה בארצם, מהפערים בחינוך, משחיקת מעמד המורה, מהמתחים החברתיים הגואים ומרמת השיח הפוליטי והתרבותי בארצות הברית. לא פחות חשוב ניכר היה כי הם רואים במסגרת ההוראה שהציגו ושהם מפתחים ב-20 השנה האחרונות אמצעי לשפר ולהתמודד עם האתגרים הללו, תוך הכרה במגבלות השינוי שיש בכוחה של המסגרת לחולל: "אנו עושים צעדים קטנים, ומגיעים להישגים בצעדים קטנים. אבל אין שום פתרון קסם שיצליח בהכל" אמר באחד המפגשים קינג. נראה שגם כל מי שבא ללמוד מהם, יצא מהמפגש עמם בתחושה שהשימוש במסגרת ההוראה שהם מציעים הוא בעל פוטנציאל לקדם שיח פורה בתוך קהילת הלמידה, ואולי אפילו, בצעדים קטנים, להשפיע על סוגיות חברתיות רחבות הרבה יותר.

לאתר AIW

0
1226