שאלה של איזון – רשמים מצפייה בחזרה של קרקס החנונים ואבנר הוכפלד – אמני אקרובאלנס

הריחוף באוויר – מתחיל בעבודה מדוייקת בחזרה 

הצפייה באימון אקרובאלנס היא מרתקת. בתנועה ובריחוף שנראה קליל, ורק הידיעה שזה לא כך באמת – שהתרגילים שאנחנו רואים הם תוצאה של אימון רב שנים, הופכת את הצפייה למפעימה עוד יותר. במסגרת כנס "מעשה מרכבה" צפינו באולם ספורט במרכז הארץ, בו עירית חרובי ויריב סולמון עורכים את האימונים שלהם. הם הזמינו את אבנר הוכפלד, שמלמד ומנחה את עבודתם כצמד בימתי לאורך כ-8 שנים. בתחילת המפגש השתתפנו וחווינו מספר תרגילים קצרים של איזון ואמון בבן הזוג (הישענות גב אל גב, חיבור ידיים והישענות לאחור). אחר כך התיישבנו על ספסלי עץ לצפות באימון.

האימון – מקשיבים לשותף ולגוף כדי לזכור את התנועה

שלושת המתאמנים הציגו בפנינו כמה תרגילי חימום מקוצרים:  אחד התרגילים כלל עבודה בזוג כמעט ללא מילים בזמן ששני המשתתפים נמצאים במגע ותנועה מתמדת ומאלתרים את המהלך הבא. תרגיל אחר כלל תחרות עמידת ידיים בין שלושתם, שנמשכה כמעט דקה. לאחר החימום אבנר הסביר כי נצפה בתהליך למידה של תרגיל חדש שבו עירית – ה-Flayer  (מינוח מקצועי ללוליינית שמרחפת ונמצאת מעל הלוליין שמחזיק אותה)  תקפץ באוויר ללא מגע או תמיכה של ה-Base  (הלוליין שמחזיק את הלוליינית שמעליו).

היות ומדובר בתרגיל מסוג חדש, שעירית ויריב עוד לא ניסו, הם הזמינו את המורה שלהם – אבנר. הסבירו לנו כי למרות שהביצוע באקרובאלנס הוא בין 2 אנשים,  בעבודה על תרגיל חדש נחוץ אדם שלישי – שישמש השומר. תפקיד השומר להיות בכוננות ולתפוס את הלוליינית המרחפת במידה ומשהו משתבש. בדרך כלל, כאשר עובדים על תרגיל חדש – התהליך נמשך חודשים. עד שניתן לבצע אותו ללא השגחה של אדם שלישי.

הלוליינים כמעט ולא דיברו ביניהם במהלך האימון. עיקר העבודה הייתה התנסות והרגשה את הגוף שלהם ואת הגוף של השותף לעבודה. כאשר דיברו זה עם זה הם תיארו מה הרגישו: "אני מכוון לדחוף אותך גבוה. את צריכה לכוון לסיבוב"  אמר לדוגמה יריב. עירית השיבה: "אתה אמור לסייע לי בסיבוב עם הדחיפה ולא רק לדחוף לגובה".  במקרים אחרים שמו המתאמנים דגש על דיוק התנועות:  סיבוב באוויר שנראה מוצלח בעין לא מקצועית זכה לתגובה מצד אבנר, שצפה ושמר על התרגיל: "אני רוצה שבפעם הבאה תתפוס אותה מפה [מצביע על מיקום קרוב יותר לרצפה]". הרבה מההערות נאמרו באווירה נעימה, תוך ציון הקדמה "אני מרגיש/ה שאת/ה/ שאני…"  ולא נאמרו בטון נחרץ היודע מה צריך לעשות בוודאות.  לאחר מכן פשוט ניגשו האקרובטים לתרגיל, לנסות שוב. 

ההתנסות בתרגילים לא הייתה ממושכת מאד, אלא התרחש מעבר בין מספר תרגילים מאותו סוג. בדיון נשאלו הלוליינים על כך וציינו שזה תהליך של חודשים עד שהגוף זוכר ומטמיע את התנועה המדויקת, ולכן אין טעם לחזור שוב ושוב עד התשה על תרגיל מסוג מסוים. יריב אמר " אני רוצה לשמור בגוף את התרגיל שהצלחתי בו. ולא שהגוף שלי יזכור את המאמץ מהפעמים שזה לא היה מספיק מדויק" .

שיחה עם האמנים: מקצוענות מחייבת עבודה בשלבים, הקפדה ודיוק

לאחר החזרה קיימנו שיחה עם עירית יריב ואבנר. למדנו שמקור האקרובאלנס הוא באמנות הלוליינות של קרקס. זו תרבות שהולכת ומתפתחת בארץ. אבנר חזר לאחר תקופת לימוד באנגליה והיה מהראשונים שלימדו אקרובאלנס בארץ. היום התחום מצוי בפריחה, עם קהילת חובבים ענפה הנפגשת על בסיס קבוע לתרגל יחד בפארקים, לצד במסגרות פורמליות יותר כגון סדנאות בסופי שבוע או חוגים. ישנה גם קהילה מקצועית שמבצעת תרגילים ברמה בינלאומית ואף משתתפת בכנסים ותחרויות. ההבדל העיקרי בין אימון מקצועי לאימון חובבים הוא בכך שהחובבים, בעיקר בתחילת הדרך, שמים פחות שמים דגש על דיוק התנועה. במיוחד בשלב שבו מתחילים לצבור נסיון ויש התלהבות, לפעמים יחפש המתאמן החובב להגיע לתוצאה של תרגיל הנראה יפה, על חשבון מרכיבים אחרים של דיוק בתנועה, או פיתוח מיומנות בשלבים. יריב: "חלק מהחובבים, מתוך התלהבות מהתרגול, רוצים להגיע לתמונה שתצטלם יפה באינסטגרם [על חשבון הדיוק]. לפעמים הרגל לא בדיוק במקום הנכון, או היד מעוקמת קצת באופן שעלול לפגוע בה. לפעמים גם נזקקים ליותר שומרים מאחורי התמונה [מה שלא מתאפשר בהופעה כמובן]". עירית: "תכלס זה דבר מדהים, הקהילה של המתאמנים בפארק, ויוצאים משם גם הרבה אנשים שאולי מתחילים אימון חובבני, אבל רוכשים ומסגלים לעצמם כלים של אימון מקצועי עם הזמן. בכל מקרה, מי שרוצה לתרגל באופן יום-יומי, בין אם להופעה או כתחביב, חייב לעבוד באופן מקצועי. זאת אומרת שחשוב לשמור על הגוף. אנחנו חייבים לבצע את התרגיל באופן מדויק כדי למנוע פגיעות".

עיבוד הצפייה והשיחה: שמירה, אמון, וחדוות יצירה

לאחר הצפייה והשיחה עם האמנים, שיתפנו במחשבות שעלו מהמפגש.

  • השומר והמנחה (בתנועה בין החזקה לשחרור): מצאנו קווי דמיון בין תפקיד השומר בתרגיל לבין מנחה קהילה. לעיתים השומר היה צריך להחזיק את היד של עירית חזק כדי למנוע נפילה, אבל כך הוא גם הפריע לתנועה של התרגיל. חשבנו על המקרים בהם יש מקום להתערב כמנחים, ומתי כדאי לתת למתדיינים חופש ביטוי ללא "החזקה".
  • הקשר בין הקשבה הדדית לאמון: ראינו כי במהלך האימון הייתה הקשבה של כל צד למהלך שבו נמצא בן הזוג. הקשב לצד השני איפשר גם מתן אמון. כך לדוגמה, כאשר עירית מועפת באוויר היא מסכימה לכך רק מפני שהיא מאמינה שיריב יתפוס אותה בזמן, או שבמידה ומשהו ישתבש אמנון ("השומר") יהיה ממוקד מספיק כדי לתפוס אותה. האמון ששורר בין המתרגלים ומתאפשר בזכות ההקשבה זה לזה – הזכיר לנו את חשיבות ההקשבה ההדדית כבסיס ליצירת אמון גם בקהילות הלמידה.
  • לבסוף התרשמנו במיוחד מחדוות העשייה, מהעובדה שעל אף שמדובר בצוות מקצועי, שמתרגל במשך שנים לעיתים תוך חזרה על אותם התרגילים שוב-ושוב, ניכר כי הם נהנים מאד מהאימון כמו גם מההופעה בפני קהל. הם עודדו אותנו למחוא כפיים לאחר ביצוע מוצלח, ועצרו מדי פעם כדי לבצע בדיחה קטנה שתמשוך את תשומת לבנו. אבנר סיכם זאת כך: "גם אם אפסיק מתישהו להופיע באופן מקצועי, לעולם לא אפסיק לתרגל אקרובאלס".  
[מאת: אסף שטיין]

הפוסט נכתב בהמשך לכנס "מעשה מרכבה"

מוזמנים להגיב לפוסט זה, או לבקר בעמוד הכנס, להגיב ולשתף ברעיונות 

תגובה אחת
  1. הדס הגב

    מפגש מרתק.
    היה מדהים לראות ולשמוע את החזרה, ולעשות הקשרים לעולם ההנחייה והקהילה.
    כמה חשוב התרגול…. וכמה מעט יש לנו אותו לפני שאני מנחים…
    כמה חשוב "לפרק" תרגיל מורכב לשלבים… כמה חשוב לפרק את תהליך הלמידה, תהליך גיוס הקהילה, בחירת הרעיון/נושא וכו'…
    השאיר הרבה מחשבות ותובנות להמשך.
    כל הכבוד על הרעיון והשילוב בין התכנים.

השארת תגובה