בלוג

מעבר מ-"למידה מרחוק" אל "בית ספר אונליין"

"למידה מרחוק" – כך הוגדר המהלך הפדגוגי המרתק והשנוי במחלוקת שבו מצאנו את עצמנו, האנשים במערכת החינוך. אבל אולי כדאי להמיר אותו במינוח "בית ספר אונליין" כיוון שבית ספר הוא לא רק הלמידה, הוא מקום מפגש ומסגרת חברתית, מרחב שמאופיין באווירה ותרבות, קהילה שחברים בה ילדים, אנשי צוות והורים, שיש ביניהם קשרים, חלקם עמוקים ומאד משמעותיים ומספר אינסופי של אינטראקציות, מדי יום, שלהן חלק משמעותי ביותר בלמידה ומעבר לה.

כל מי שלמד חינוך או פסיכולוגיה מכיר את פירמידת הצרכים של מאסלו שלפיה בבסיס הצרכים שלנו נמצאים הצורך בביטחון ותחושת שייכות. מענה לצרכים האלו חשוב במיוחד בגילאים הצעירים.

גם בבית הספר הרגיל, ה-"אופלייני", המוטיבציה של הילדים ללמידה נובעת במידה רבה מהקשר לדמויות החינוכיות והסביבה החברתית שהם מרגישים חלק ממנה. ולכן, המשימה הראשונה בבית ספר אונליין היא ליצור זאת בתנאים החדשים. רבים מבתי הספר, בעיקר ביסודי אימצו מהר מאד את השימוש בזום ומגוון ערוצי התקשורת ליצירה מחודשת של מסגרת חברתית ויחסי קרבה מבעד למסכים.

השאלה הגדולה שנותרה לא מפוצחת בעליל, ודאי בכיתות הנמוכות, נוגעת ללמידה עצמה. עם היציאה ל"חופשת" הפסח, וההבנה שהחזרה לבית הספר ה-"אופלייני" אינה מובטחת בקרוב, יש לנו הזדמנות לעשות חישוב מסלול מחדש. בעוד שבגילאים בוגרים יש יוזמות לבניית בית ספר מסוג אחר (כדוגמת החממה) בגילאים הצעירים בית הספר ה-"אונלייני" צריך להתבסס על הסביבה האנושית המוכרת. בנוסף, אם מדברים על למידה מהבית חשוב לציין שלא מדובר בבית אחד, אלא בכל מיני בתים, כשבחלקם להורים יכולת ופניות מאד מצומצמת לסייע ולתווך את הלמידה לילדים הצעירים.

המתווה שעל פיו התבקשו בתי הספר לבנות את מערך הלמידה מרחוק שלהם היה מערכת שעות לפיה בשעה 8:00 לומדים מתמטיקה וב 10:00 יש שיעור חינוך גופני. המתווה הזה רחוק בעינינו מלמידה רשתית כמרחק מזרח ממערב.

איך בכל זאת מפעילים "בית ספר אונליין" עבור ילדים צעירים?

ב-"אופליין" תלמידי בית הספר הם לקוחות שבויים. ב-"אונליין" אנחנו צריכים למצוא דרכים אחרות כדי לגייס אותם. משפחות רבות נמצאות כרגע במצב הישרדותי, ושם התפקיד שלנו, אנשי החינוך, הוא לשמור על קשר, לתמוך ולעודד, ובמקביל לראות איך לקרב את הילדים לשגרה שיש בה למידה, ולא להפסיק לחתור לכך שהיא תהיה גם משמעותית.

בימי שגרה בית ספר אלונים בראשון לציון נחשב לפורץ דרך ומכוון למאה ה-21. הרשות השכילה להבין את האחריות לוודא שלכל ילד/ה יהיה מחשב, ואיפשרה לנו להשאיל לילדים מחשבים ניידים רגע לפני הסגר. כשהקמנו את הגרסה האונליינית של אלונים האתגר המרכזי היה יצירת סביבה שבה ילדים יכולים למצוא את עצמם ולנהל את הלמידה שלהם באופן עצמאי, וזאת מבלי שנשאיר מאחור את הילדים שעוד לא שולטים בקריאה, ובלי להסתמך על ההורים (שרבים מהם כאמור לא פנויים פיזית/מעשית/רגשית או גם וגם וגם).

העקרונות שאנחנו מאמינים כי צריכים לעמוד בבסיס הלמידה הרשתית

• תקשורת, תקשורת, תקשורת: ממשק למידה שמאפשר לילדים להגיב אחד לשני ולמורה להגיב אליהם, בעיקר באופן א-סינכרוני, כלומר כל אחד בזמנו החופשי. מרחב שמזכיר, אפילו במשהו, את הרשתות החברתיות, שמושכות כל כך את כולנו, ולא בכדי.
• תמיכה בלמידה עצמאית: אמצעים שיאפשרו למידה עצמאית גם לילדים שעדיין לא יודעים לקרוא, ובעיקר מחויבות כלפי הילדים שההורים לא יכולים/ לא פנויים לשבת איתם על המטלות הלימודיות.
• למידה בהקשר, מטלות רלוונטיות ומעניינות: למידה היא תמיד פעולה רצונית מבחירה, והמצב הנוכחי רק מבליט זאת. כשאין לנו דרך פיזית "להכריח" למידה אנחנו נדרשים לגלות דרכים חדשות ויצירתיות לפתות את התלמידים ללמוד, ליצור אתגר ולעורר סקרנות (וזאת בלי לוותר על אתגר אקדמי ולמידה משמעותית).
• פרסונליזציה עכשיו: ניצול הכלים שהלמידה הדיגיטלית מאפשרת: בחירה, משימות במגוון רמות קושי, בזמן ובקצב האישי של כל אחד.
• תהליכי למידה מואצים של צוות המורים:  צוות של בית ספר אונליין חייב להיות ארגון לומד, ומהר!!!

הקצאה חדשה של משאבי בית הספר (במעבר מ-"אופליין"

ל-"אונליין")

לצד הצרכים הפדגוגיים  יש לנו הזדמנות לחשוב מחדש גם על חלוקת המשאבים. בבית ספר "אופליין" יש בכל שעה קבוצת ילדים, בדרך כלל כיתה, שעליה אחראית מורה. אחראית מבחינת השגחה, (הציניים יגידו "בייביסיטר") ומבחינת ההוראה – אחראית שתרחש למידה. המורה היא זאת שעושה את ההקניה או מנהלת את הדיון בשיעור, מכינה את הפעילויות והמטלות הלימודיות, והיא גם זאת שבודקת אותן ומגיבה עליהן.

"בית ספר אונליין" מאפשר חלוקה אחרת של הסדירויות והמשאבים, והתנאים בהם מצאנו את עצמנו מחייבים זאת – מידת הפניות של מורות עם ילדים צעירים בבית שונה מאד ממשאבי הזמן שיש למי שלא נדרשת לטפל בילדיה שלה. זה מאפשר לנו לשבור את המבנה של כיתה ולהקצות מטלות לפי שכבת גיל או אפילו לפי רמת מורכבות, אנחנו יכולים להפריד בין מי שמכין או מעלה את המטלות למי שמגיב, לילדים ששואלים שאלות או משתפים בחוויה שלהם במהלך העבודה במרחב הלמידה הוירטואלי.

בחירת סביבת הלמידה: דגש על פלטפורמה המאפשרת שיח א-סינכרוני עשיר ושוטף

בחרנו בפלטפורמה "גוגל לכיתה" (Google Classroom), זו פלטפורמה שמאפשרת צבירה וארגון משימות למידה, וכוללת ממשק אינטראקטיבי לקיום שיח שוטף בין המורים המנהלים את הקורס לבין התלמידים. ההחלטה על כניסה ל-"גוגל לכיתה" לכל ילדי בית הספר, מכיתה א',  דרשה אומץ. לילדים הצעירים לוקח זמן עד שהם מצליחים לעבוד בה באופן עצמאי (האתגר הגדול ביותר הוא הצורך להקליד את שם משתמש באנגלית). החלטנו לקפוץ למים האלו מתוך הבנה שהמוטיבציה העיקרית של ילדים להיכנס ללמידה מרחוק נוגעת לאינטראקציה שהיא מאפשרת להם. ממרחק של שלושה שבועות אפשר להגיד בוודאות שזאת היתה החלטה נכונה.

העבודה עם "גוגל לכיתה" מאפשרת תקשורת סביב משימות הלמידה. הילדים מעורבים במשימות ומבצעים אותם ואז משתפים את המורה וחבריהם במחשבות, תובנות, תשובות. הם יכולים גם להגיב זה לזה, והמורה, כמובן, מתייחסת לתגובות שלהם. כך נוצר שיח א-סינכרוני ושיתוף תקשורתי. אתמול קיבלו תלמידי כיתת ד' (דקל) משימה לערוך ניסוי העוסק במצבי צבירה. הבוקר אפשר היה לראות את תגובות הילדים, המתארים אחד לשני בזמן אמיתי את תוצאות הניסוי, ואת ההתייחסויות של המורה שלהם.

תמיכה בלמידה עצמאית, גם בקרב הילדים הצעירים

מבחינת מיומנויות למידה עצמאית בית הספר שלנו נמצא לכאורה בתנאי פתיחה נהדרים. בתקופת ה-"אופלייני" המיומנות של למידה עצמאית מוטמעת בכל יום במשך שעתיים, מתחילת כיתה א'.  אולם כאשר עוברים ל"אונליין" ישנם אתגרים שלא קיימים בכיתה הרגילה. בכיתה ישנה שעת התחלה מוגדרת וזמן סיום, בכיתה יש מורה שאוספת את הילדים ששכחו שבשיעור צריך "לתת עבודה", מסבירה למי שזקוק לעוד תיווך ולפעמים גם מקשיבה לזאת שלא פנויה ללמידה כי כל-כולה בסערת רגשות של הדרמה שהתרחשה בהפסקה עם החברה. בבית ספר של המאה ה-21 המורים שלנו רגילים לפתח, לתכנן וליצור בעצמם את השיעורים, ביצירתיות רבה ובעבודת צוות, ובכל זאת המעבר ללמידה הרשתית יוצר אתגרים חדשים בתכלית. כדי להתמודד עם אתגרים אלה יצרנו מספר כלים שתומכים בעצמאות של הילדים גם בסביבה אונליינית.

לדוגמא, רצינו להרגיל את הילדים שבסביבת הלמידה החדשה שלנו כשעושים שיעורי בית צריך ללחוץ על כפתור הגשת מטלה. אחרי שגילינו את נפלאות הזום מצאנו גם את הכפתור שבעזרתו אנחנו יכולים ליצור בעצמנו סרטון הדרכה כמו זה. האפשרות להקליט את עצמנו מאפשרת לנו גם לפצח את החסם שיש לילדים הצעירים שעדיין לא רכשו את הקריאה ולא יכולים לקרוא את הנחיות המטלה. אנחנו פשוט מקליטים את ההנחיות. ללחוץ על כפתור ה play הילדים הרי כבר יודעים מינקות.

בסרטון הדרכה זה נראה המורה עם כובע משעשע, מסביר לתלמידים איך מגישים מטלה בגוגל לכיתה. הצפייה בסרטון היא  חלק ממטלה להגשה והתלמידים נדרשים הלכה למעשה להתנסות בהגשת מטלה ע"י ניסוח נימוקים לשאלה "האם הכובע מתאים למורה".

פרסונליזציה

בעולם הקדם קורוני דיברו הרבה על "הוראה דיפרנציאלית בכיתה הטרוגנית". מינוח יפיפה לאתגר מאד-מאד מורכב. בגישה המסורתית נוהגים למיין את התלמידים לפי הרמה ולהתאים משימות לכל רמה. באלונים אנחנו בתהליך רב שנתי של למידה, כולל השתלמות של כל הצוות, בליווי של דר' גליה זלמנסון לוי מסמינר הקיבוצים, מפתחים גישה שבה ממיינים את המשימות, ולא את הילדים. אנחנו מפתחים משימות ברמות קושי שונות על אותו קטע טקסט, ומלמדים את הילדים, מתחילת כיתה א' לבחור את המשימה שאיתה הם בוחרים להתמודד, וגם מעודדים אותם להתנסות בכל המשימות. הילדים הם אלה שבוחרים את רמה המורכבות של המשימה – לא המורה בוחרת עבורם. מי שלא התנסה לאורך זמן בתהליכי בחירה מושכלת של ילדים יחשוש שהילדים יטו לבחור במשימה הקלה, אבל כשהניסוח הוא רמת קושי, כמו במשחקים שהילדים מכירים, וכאשר נוצרת אווירה מאפשרת, הילדים רוצים לאתגר את עצמם. התפקיד שלנו כאן הוא להציב רף גבוה וגם לעודד אותם.

דרך עבודה כזאת דורשת שעות פיתוח רבות. כדי להקל בכך אנחנו מפתחים תבניות עבודה קבועות שאיתן אפשר לעשות את אותן משימות, אך בכל פעם הטקסט עליו הן מבוססות שונה. החזרתיות על אותה משימה בכל פעם עוזרת לילדים שקשה להם להתמודד עם דברים חדשים. עם זאת עדיין נשמר הגיוון, כי הטקסט או התמונות עליהן מתבססת המשימה משתנים.

מטלות רלוונטיות למצב המטלטל

לא היינו צריכים את הקורונה כדי לדעת שמשימות מעניינות ורלוונטיות לחיים של הילדים עדיפות על מטלות משמימות ומנותקות. אלא שעכשיו, כשהילדים הפכול ל"משתמשי הקצה" שלנו, הצורך להתאים את עצמנו אליהם גדול מתמיד. ימי הקורונה הראשונים התאפיינו בהמון משימות "כיפיות". המוני תמונות של "בוקר טוב" מחפצים בבית, שלטי "ביחד נעבור את זה" וקבלות שבת בזום רצו בקבוצות הווטסאפ של הורים וילדים. אבל אם אנחנו מתייחסים ללמידה הוירטואלית ברצינות חשוב שנעשה את החיבור המתבקש לתחומי הליבה. בנוסף, הדרמטיות של הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים מזמנת התייחסות, וחיונית גם כדרך לעבד את החוויה המטלטלת שכולנו עוברים, הנוגעת בהיבטים רבים כל כך של הקיום.

ההמלצה שלנו היא ליצור חיבור בין העיסוק בתחומי הליבה למצב הייחודי. באלונים בכיתות ג' הילדים מתרגלים כתיבה באמצעות כתיבה יומית של יומן הקורונה שלהם, ובכיתות ב' כשיצרנו חיבור לשיר "הגן שלנו סגור" ביקשנו לכתוב תיאור קצר של ילד/ה שמגיע/ה לבית ספר סגור ואז תיאור של ההגעה לבית הספר כאשר הוא כבר פתוח.

במעבר ל-"בית ספר אונליין" חייבים להיות ארגון לומד, ומהר!

אחת התפיסות החשובות שהתעצמה בשנים האחרונות היא שהתלמיד והמורה נמצאים במסע למידה משותף. והנה בימים אלו אנחנו, המורים, מוצאים את עצמנו,  הלכה למעשה, בתהליך מקביל עם התלמידים, עושים את הצעדים ראשונים שלנו כמורים ומנהלים  בבית ספר אונליין. בתוך המרחב החדש הזה עקומת הלמידה שלנו המורים הופכת להיות, ברוח התקופה – אקספוננציאלית. גם המורים המיומנים בלמידה מקוונת אינם מכירים סיטואציה אינטנסיבית ואבסולוטית כמו זו של היום. אנו נדרשים ליצור הרגלי למידה ועבודה חדשים לגמרי. בטרם נתחיל ללמד תוכן ופדגוגיה עלינו ללמוד וללמד מהו ה"לוח" החדש שלנו וכיצד כותבים עליו, מהי תרבות השיח בכיתה ואיך מייצרים את מוסכמות הלמידה. היום צפיתי בתלמידה מרימה שתי אצבעות במפגש זום ומבקשת לצאת לשירותים בביתה שלה…

בכדי להיכנס לכיתה ה-"אופליינית"  צריך רק לפתוח את הדלת ולומר בוקר טוב, אבל כדי להיכנס לכיתה מקוונת ילדים, החל מכיתה א', צריכים להתמצא במיומנויות מחשב, להקליד  שם משתמש, סיסמה, לשלוט בעכבר… עלינו לבסס את התשתית הטכנית ולהדריך את התלמיד צעד אחר צעד ובו בזמן אנחנו צריכים ליצור את חדר המורים האונלייני שלנו, שנדרש לעשות שינויים מעכשיו-לעכשיו, ולנסות להבין את הצרכים של "משתמשי הקצה" שלנו, הלומדים.

בעולם ה-"אופלייני" הצלחנו ליצור פדגוגיה הנחשבת ככזו שמותאמת למאה ה-21, המושתתת על למידה מבוססת פרוייקטים, עם תוצרים שיש להם משמעות בעולם האמיתי, למידה שבה המורים הם שיוצרים את תכנית הלימודים, למידה עם חיבור של תחומי הליבה למיומנויות חברתיות ורגשיות. כרגע אפשר למצוא בגרסה "האונליינית" שלנו רק חלק קטן מאלו.

נראה כי  בקצה הקורונה נזכה למראה צלולה וחדה על משמעותו ואיכותו של בית הספר הנדרש בימינו. בהיעדר המבנה הפיזי, מערכת השעות ונוכחותו של המורה המדרבן, אנו זוכים לראות מה תלמידים באמת לומדים וכיצד הם עושים זאת הכי טוב (או הכי פחות טוב). זוהי "משוואה מתמטית" פשוטה יחסית של מה שעובד ומצליח מינוס מה שנכשל. התוצאה היא אולי אינדיקטור לתמצית הלמידה האישית היעילה. הוסיפו לה את ערכו הגבוה של הקשר הבינאישי, פנים אל פנים, עם המורה ונקבל את מהותו של החינוך אליו אנו שואפים.