ללמוד לאלתר – הסוד הוא בלהגיד "כן" לטעויות
כל מורה חייב לאלתר ולהגיב למאות התרחשויות ושינויים במהלך שיעור אחד.
כשצפינו באנסמבל שקוף-תיאטרון פלייבק ירושלמי בחזרה במסגרת הכנס הראשון למנחי מורים מובילים ראינו, וחווינו כיצד השחקנים לומדים, חוקרים ומשפרים מיומנויות מגוונות במטרה דומה – לשלוט באומנות האילתור החי – בפני קהל.
למדנו שבאימפרוביזציה העיקרון המנחה הוא להיות פתוח להזדמנויות. מה שיכול להיראות כהפרעה או חריגה ממהלך המחזה, ראוי דווקא להגיד לו "כן", לראות בו מתנה שמוצעות לנו כדי ללמוד משהו חדש, ולהתגמש. בהתאם לעקרון זה ראינו ש"העונש" למי שטועה בחזרה הוא לעמוד במרכז מעגל השחקנים – בזמן שכולם מוחאים לו כפיים. הטעות, הרעש וההפרעה מתפרשות כמתנה והזדמנות ללמידה. חשבתי במהלך הצפייה שזה נושא שגם אנחנו צריכים לתרגל. תארו לעצמכם אם כל תלמידי הכיתה ימחאו כף לתלמיד שהעז להציע תשובה "לא נכונה" מול כל הכיתה? או אם במקום לנסות להתנגד להפרעות ולרעש בשיעורים, נחשוב איך לאמץ אותם, לראות בהן 'מתנה' ללמידה? נזכרתי גם בפרופ' מנו קאפור, שהרצה בכנס קודם של 'מהלך השקפה' על ההזמנות שטעויות מציעות לנו כדי להשתפר מקצועית ("כשלונות פוריים"), ובפודקאסט של "זמן חינוך" בנושא "ללמוד מכשלונות".
