מה בין קול דומיננטי, קול קבוצתי וקול שהופך לתפקיד?
בחלק הזה של המפגש הגדירה המנחה כמה מושגי יסוד שעלינו להכיר כמנחות קבוצות:
קול קבוצתי: קול קבוצתי הוא קול הקיים בקבוצה אך אינו שופר של הקבוצה כולה. הוא לאו דווקא קול מרכזי, אך שייך ליותר ממשתתף אחד. הקול הזה רוחש בתוך הקבוצה.
כדאי לזכור: כמנחה עליי להיות ערנית לקול הזה ולתת לו לבוא לידי ביטוי, לעיתים על ידי פנייה בשאלה ברורה לקבוצה: "האם יש מישהו נוסף שחושב כך שחש כך? לעיתים אני יכולה לבחור לא להקשיב לקול הזה, לא לאפשר לו לבוא לידי ביטוי אך חשוב שזו תהיה בחירה מודעת.
דוגמה לקול קבוצתי עלתה במפגש הראשון. המנחה הגדירה את החוקים והכללים שחשוב לה שיתקיימו בתוך הקבוצה. אחד הדברים שהיא ביקשה הוא שהמשתתפות לא ייצאו לשירותים אלא בזמן ההפסקה, היות שיציאה מהחדר פוגעת ברצף המפגש ובריכוז. לקראת סוף המפגש אמרה אחת המשתתפות שהחוק הזה קשה לה במיוחד ושהיא מבקשת מהמנחה לחשוב עליו שנית ולסמוך עליהן ועל שיקול דעתן. מיד הצטרפו אליה שלוש משתתפות וחיזקו את דבריה. אילו הייתה המנחה בוחרת להשתיק את הקול של אותה משתתפת, היא לא הייתה יודעת שמדובר בקול קבוצתי.
קול דומיננטי: קול שמשתלט. קול עם כוח. לא תמיד הוא נחלת כולם, אבל הוא משרת אחרים שמעוניינים בו. קול הופך לדומיננטי מכיוון שהקבוצה משתפת פעולה עם בעל הקול וזקוקה לו. הסיבות להיווצרות קול דומיננטי הן רבות ומגוונות: פחד, הסכמה, הימנעות וכדומה. הדבר שעוזר לי כמנחה הוא הידיעה שבצידו יש קולות נוספים.
תפקיד וקול: קול החוזר על עצמו שוב ושוב הופך לתפקיד. התפקיד משרת גם את הקבוצה, כי היא זקוקה לו. כלומר, זה עובד באופן דו-סטרי – יש סיבה הן לכך שמישהו מקבל על עצמו תפקיד מסוים והן לכך שהקבוצה מעניקה לו את התפקיד. למשל, כשקבוצה מתמודדת עם תחושות מורכבות כמו כעס ואכזבה, היא מחפשת קול שישמיע זאת עבורה. המשתתף ה"נבחר" למעשה משרת את הקבוצה, הוא מביא קול מעכב ומערער, ובכך מסייע לקבוצה. שאר הפרטים בקבוצה סומכים עליו ומצליחים לחמוק מהתמודדות מול המנחה ומול עצמם, בכך שלמעשה הם מטילים את האחריות על המשתתף ה"לא מרוצה".