תחילת התהליך: 1. לימוד 2. תכנון
לצורך ההתנסות במחזור הלמידה התחלקנו לשלוש קבוצות קטנות. על הקבוצה שבה הייתי חברה הוטלה המשימה ללמוד על תיאוריית ההכוונה העצמית (SDT) ולפתח מערך הנחיה שיעזור למשתתפות לעבד את התיאוריה מתוך הפרספקטיבה של הלומדים. הקדשנו כמה דקות לקריאת דף ההסבר על התיאוריה. כשהרגשנו שאנחנו מבינים מה אנחנו אמורים ללמד (ספוילר: עוד כמה דקות של למידה לא היו מזיקות לנו), התחיל דיון בינינו איך עושים את זה. היינו חמישה אנשים ובחדר היו בערך שמונה דעות בנוגע לשאלה מה צריך להעביר ואיך צריך לעשות את זה. מישהי הציעה ומישהי פסלה, מישהו הוסיף ומישהי חידדה. קו מחשבה התחיל ואז נקטע ושוב חזר והתפתל ובסוף הזמן שהוקצב לנו היה בידינו דף תכנון של מערך הנחייה מלא – הגדרנו את נושא הפעילות ואת המטרה, תכננו מה יהיה בכל חלק של המערך וכמה זמן זה ייקח, חשבנו על האתגרים הצפויים ועל איך נתמודד איתם וחילקנו בינינו את העבודה – מי מנחה ומי עוזר לה ומתי. החלק הזה של היום היווה למעשה שני מרכיבים במהלך של מחזור למידה: 1. לימוד והגדרת מטרה או אתגר משותף 2. תכנון מהלך הוראה.
3. שלב ההתנסות
החלק השני של הסדנה היווה מרכיב שלישי במהלך של מחזור למידה – התנסות בכיתה ותיעוד. לצורך כך, נפגשנו שוב שלוש הקבוצות וכל קבוצה בתורה, העבירה את מהלך ההנחיה שתכננה. כל יחידת הנחייה כזו צולמה במצלמת וידאו ובסופה של כל יחידת הנחיה התבקשו המשתתפים כולם (הן אלו שהיו בקבוצה שתכננה והן אלו שלא) למלא דף רפלקציה על המהלך שתוכנן.
כל יחידות ההנחיה עסקו בנושא המוטיבציה, אך כל יחידה הציגה זווית אחרת של הנושא – אנחנו ביססנו את המהלך שלנו על המשגה תיאורטית, קבוצה שנייה התבססה על ממצאי מחקר ואילו הקבוצה השלישית התבססה על חקר מקרה והביאה תמלול של ישיבת צוות. היחידות שהועברו היו שונות מאוד זו מזו, אך חוט השני התמטי שעבר לאורכן אפשר נקודת אחיזה.
כאמור, בסוף כל יחידת הנחיה נדרשנו לעצור, להתבונן לאחור ולמלא דף רפלקציה (דף א, דף ב)– הרפקלציה נגעה גם בשאלות של תכנון אל מול ביצוע וגם בשאלות של קידום הלמידה וקידום שיח פדגוגי פורה. העצירה לרפלקציה, אפשרה זמן לנשימה ולאתחול מחדש של המערכת לקראת היחידה הבאה. אבל יותר מהכל – היה לרפלקציה חלק משמעותי בהמשך היום.
לאחר ארוחת צהריים קלה והרבה קפה חזרנו לחלקו האחרון של היום.
סגירת מחזור הלמידה: 4. רפלקציה 5. הגדרה מחדש
חלקו האחרון של היום עסק בשני המרכיבים הנוספים במהלך של מחזור למידה: 1. רפלקציה על ההתנסות המתועדת 2. הגדרה מחדש של האתגר בהוראה ושכלול דרכי פעולה. לצורך כך, חזרנו לקבוצות העבודה הקטנות שאיתן תכננו את מהלך ההנחיה.
הרפלקציה התבססה על שני גופי ראיות מרכזיים – דפי הרפלקציה שמילאנו אנחנו ושמילאו מי שהשתתפו במערך ההנחיה שתכננו וקטע הוידאו שבו תועד מהלך ההנחיה עליו הייתה אחראית הקבוצה שלנו. לשם ניתוח קטע הווידאו התבססנו על מתווה השיחה העוסק בחקר מקרה מצולם במחזור למידה.
על מנת למקד ולהבהיר את הסוגיה שבה אנחנו רוצים לדון, פנינו אל דפי הרפלקציה שמולאו לאחר יחידת ההנחיה שלנו. מתוך הכתוב בהם, הבנו שהבעיה העיקרית במערך ההנחיה שלנו הייתה שלא היה דיון מעמיק. צפינו בווידאו וראינו שאכן דיון כזה לא התקיים. כדי להבין מדוע, חזרו אל דף התכנון שלנו מתחילת היום. גילינו שדיון מעמיק בכלל לא היה מטרה שהצבנו לעצמנו… מכיוון שזו לא הייתה מטרה, בכלל לא תכננו שאלות לדיון – אם לא הוצבה מטרה ולא נוסחו שאלות גם דיון מעמיק לא יהיה.
ניסינו להבין זאת ברובד עמוק יותר – מדוע לא תכננו דיון מעמיק? אחת התובנות המרכזיות שעלתה הייתה שלא הרגשנו בטוחים מספיק בידע שלנו סביב המושגים התיאורטיים שנדרשנו להסביר – קראנו את הדף בחטף, לא ערכנו למידה מסודרת ודיון מעמיק סביב המושגים. איך נערוך דיון מעמיק כאשר אנחנו לא מבינים מספיק טוב על מה אנחנו מדברים? הרי עומק, דורש מאתנו ידע. כאשר חשבנו על שכלול המהלך שהובלנו, התמקדנו בעיקר בהבנה כי היינו צריכים ללמוד את התיאוריה והמושגים לעומק ולחשוב על שאלות לדיון.
לאתר המעבדה לחקר הפדגוגיה
