כדי להבין תלמידים ותלמידות שאינם משתפים פעולה, חשוב להסתכל מעבר למה שרואים כלפי חוץ — כישלון לימודי, עייפות, בעיות התנהגות או הימנעות. גם כשהתלמיד נראה אדיש, עוין או חסר עניין, לרוב עומדת ברקע תחושת בדידות וצורך עמוק בדמות מבוגרת שתנסה להבין אותו, בלי שיפוט ובלי ביקורת.

לא מעט תלמידים פיתחו חשדנות כלפי “השיחה המוכרת”, זו שמתחילה בהתעניינות, אבל מסתיימת בנזיפה או בדרישה (“האבל המוכר”). לכן תגובות של הסתגרות או דחייה כמו “הכול בסדר” או “עזבו אותי” הן צפויות. במצבים כאלה, הצורך המרכזי של התלמיד או התלמידה הוא בקשר עקבי, שמחזיק עניין ואכפתיות גם כשאין שינוי מיידי בתפקוד או בהישגים