מודל ששת השלבים לתכנון הטמעה של שינוי
מאת: מו"פ השקפה.
המודל מיועד למפתחות ולמפתחי תוכניות לפיתוח מקצועי במסגרת מהלך השקפה, ומציע מסגרת לתכנון תהליך התומך בהטמעה של שינוי בעבודתה של המנחה והמורה המובילה. המודל נשען על סקירה שיטתית ומטא־אנליזה שעסקה במאפיינים של פיתוח מקצועי אפקטיבי למורות ולמורים (Sims et al., 2021). ההנחה המרכזית העומדת בבסיסו היא שחשיפה לידע חדש אינה מספיקה כדי ליצור שינוי בעבודה המקצועית.
המודל מציע רצף של שישה שלבים, המאפשר לבסס תחושת מסוגלות ולתמוך בשינוי יציב ומתמשך. השלבים אינם חייבים להתקיים כל אחד במפגש נפרד, וניתן לחזור אליהם לאורך התוכנית בהתאם לצורכי המשתתפות ולהתקדמות תהליך הלמידה. אנו ממליצות להתייחס לרכיבי המודל לאורך התהליך כולו, ולא רק במסגרת מפגשי ההכשרה עצמם. ניתן לשלב אותם במפגשי ההכשרה, שבהם נבנים הידע וההבנה הראשונית; במפגשי הליווי, שבהם ניתן לתמוך בהתנסות ובתרגול, לעבד קשיים ולדייק את היישום; וגם במרחבים שבין המפגשים, באמצעות משימות התנסות, תזכורות, שיתוף עמיתים והיוועצות. כך נוצר רצף המחבר בין הלמידה, ההתנסות בשטח והחזרה ללמידה משותפת.
שלב 1: חשיפה ויצירת הבנה ראשונית
בשלב הראשון מתכננים כיצד להציג את התפיסה, הרעיון או הפרקטיקה החדשה בתוך הקשר מקצועי רלוונטי. חשוב להסביר לא רק מהי הפרקטיקה, אלא גם מדוע יש בה צורך, לאיזה אתגר היא נותנת מענה ומה עשויה להיות תרומתה להוראה וללמידה.
ניתן לשלב סיפור מקרה, נתונים, דוגמה מהשטח, כדי ליצור חיבור בין השינוי המוצע לבין המציאות המקצועית של המשתתפות. מטרת השלב היא לעורר עניין, לבנות הבנה ראשונית ולבסס תחושת רלוונטיות.
שלב 2: הבהרת הציפיות והיישום המצופה
בשלב השני מתכננים כיצד להבהיר למשתתפות כיצד הפרקטיקה אמורה להיראות בפועל. בשלב זה מנסחים ציפיות ברורות, מציגים דוגמה קונקרטית ליישום מוצלח ומגדירים את היקף ההתנסות, לוחות הזמנים או התדירות המצופה.
הבהירות חשובה משום שהיכרות כללית עם רעיון אינה מספיקה כדי לאפשר למורות ליישם אותו. המשתתפות צריכות לדעת מה בדיוק הן מתבקשות לעשות, באילו תנאים וכיצד ניתן לזהות שהיישום אכן תואם את המטרות.
שלב 3: הדגמה וניסוי בטוח
בשלב השלישי מתכננים כיצד המשתתפות ייחשפו ליישום של הפרקטיקה הלכה למעשה. ההדגמה יכולה להיעשות על ידי מנחה, מורה מובילה או עמיתה, באמצעות שיעור מצולם, סימולציה, תיאור מקרה או התנסות משותפת. לאחר ההדגמה חשוב לתכנן גם את ניתוחה: לזהות את הפעולות שנעשו, את שיקולי הדעת שהנחו אותן ואת האופן שבו הפרקטיקה תרמה למטרה הרצויה.
בהמשך יש לאפשר למשתתפות להתאמן ולתרגל בסביבה בטוחה, זו עם זו או במסגרת שיחת הנחיה. כך הן יכולות לשאול שאלות, לטעות ולקבל משוב לפני היישום בכיתה או במרחבים אחרים.
שלב 4: התנסות בשטח עם תמיכה
בשלב הרביעי מתכננים את ההתנסות של המשתתפות בפרקטיקה בשטח. ההתנסות צריכה להיות מוגדרת ומתוכננת, אך גם מלווה בתמיכה, כגון תזכורות, כלי תכנון, מתווי עבודה, דוגמאות, תצפית או ליווי של מנחה, מורה מובילה או עמיתה.
לאחר ההתנסות מומלץ לתכנן שיחה, שתאפשר למשתתפת לתאר מה עשתה, מה הצליח, היכן נתקלה בקושי ומה היא צריכה לקראת ההתנסות הבאה. התמיכה בשלב זה מסייעת לצמצם את הפער שבין הלמידה במסגרת ההכשרה לבין היישום בתנאי השטח.
שלב 5: רפלקציה משותפת ודיוק
בשלב החמישי, לאחר ההתנסות, מתכננים תהליך של התבוננות ולמידה ממנה. באמצעות חקר פרקטיקה ומתווי שיחה, המשתתפות מתבוננות על הפעולות שביצעו, על התוצאות שנראו ומזהות את הפער שבין התכנון לבין מה שהתרחש בפועל.
התבוננות משותפת על ההתנסויות השונות, מאפשרת לזהות דפוסים, ללמוד מהצלחות ומקשיים ולדייק יחד את הפרקטיקה. מטרת שלב זה אינה רק לסכם את ההתנסות, אלא להפוך אותה למקור ידע שיסייע לשפר את היישום הבא.
שלב 6: הפנמה והתאמה
בשלב האחרון מתכננים כיצד לתמוך בהפיכת הפרקטיקה מחלק ממשימה חיצונית שהמשתתפות התבקשו לבצע לחלק מתפיסתן המקצועית ומאופן עבודתן. בשלב זה מתקיים שיח על הקשר בין הפרקטיקה לבין הזהות המקצועית, הערכים והמטרות של כל משתתפת. נוסף על כך, מתכננים את התאמת הפרקטיקה לצרכים המקומיים: לאוכלוסיית התלמידים, לתחום הדעת, לבית הספר ולמשאבים הקיימים. לבסוף מתכננים את הצעדים הבאים, כדי להמשיך את ההתנסות, להרחיב אותה או לשלב אותה בשגרת העבודה.
Sims, S., Fletcher-Wood, H., O’Mara-Eves, A., Cottingham, S., Stansfield, C., Van Herwegen, J., & Anders, J. (2021). What are the characteristics of effective teacher professional development? A systematic review and meta-analysis. Education Endowment Foundation
